הבלוג שלי

האדם שהוליד את אלוהים

הקוף הקדמון נרדם על ענף העץ כפי שנהג לעשות מאז עזב את חיק אימו, כפי שנהגו כל הקופים מאז שחר קיומם. הטבע שלהם פיתח בהם את אינסטינקט הזה כהגנה מפני חיות טורפות. הלילה הזה עומד להיות שונה בתכלית עבור אותו קוף. כאשר הלך לישון הוא לא היה מודע לתפקיד החשוב והמרכזי שהוא עומד להיות חלק חשוב בהווייתו. בשעות הבוקר נפל פתאום מענף העץ עליו ישן. הוא לא הרגיש את הנפילה שכן קיבל מכה בראשו ואיבד את הכרתו.

הקוף הביט סביבו והרגיש את הסביבה בצורה שונה

למזלו ומזלה של ההיסטוריה האנושית לא עברה במקום אף חייה טורפת. לאחר מספר שעות התעורר הקוף מעלפונו ולא הבין איפה הוא נמצא. הלהקה אליה השתייך נעלמה מזמן השאירה אותו שם בחושבם שהוא מת. הקוף הביט סביבו והרגיש את הסביבה העוטפת אותו בצורה שונה לחלוטין ממה שהרגיש עד כה. מוזר יותר הייתה הרגשתו הפנימית הוא הרגיש את עצמו והיה מודע לעצמו. הוא הביט במי הנחל שזרם בקרבת מקום ולתדהמתו ראה במים מישהו שלא הכיר עד כה. הדמות הייתה דומה לכל הקופים, יחד עם זאת משהו בו היה שונה. הוא הרגיש שהוא לא קוף יותר אלא אדם.

האדם הראשון החל להביט בסביבה ולנסות להבין איפה הוא חי. הרגשת הבדידות תקפה אותו. הוא ניסה לחזור ללהקת הקופים שלו אבל הם הרגישו שהוא לא כמותם וגרשו אותו הרחק מהם. עצוב ועייף החל האדם לנוע ומבלי משים החל להרגיש את העולם בהבחנות מעניינות.

האדם שם לב לרוח המנענעת את עלי העץ. לפתע מצא עצמו שואל – מאיפה הרוח מגיעה. תוך כדי המחשבה הזו ראה גושים גדולים שחורים נעים בשמיים ולפני שהבין מה קורה הרגיש מים יורדים מהשמיים. כשהוא רטוב עד לשד עצמותיו רץ למצוא מחסה במערה סמוכה. בפתח המערה היה עץ גדול שהגן על האדם מפני הגשם והרוח. האדם היה רטוב ורעד מקור. לפתע, ללא כל התראה, ראה הבזק חזק של אור והעץ שבפתח החל לבעור. חום גדול התפשט במערה וחימם את האדם הרטוב.

עכשיו כשהיה יבש והרגיש מוגן מהסערה בחוץ התחיל לחשוב מאיפה הגיעו כל התופעות המוזרות הללו. תוך כדי מחשבות השתרע על רצפת המערה ועצם את עיניו. בתוך כך, ללא כל הבנה והכרה חדרה לראשו מחשבה שתשנה את חייו מאותו רגע עד לקץ הדורות. הכוחות האלה הם כוחות עליונים שמנהלים את העולם. לכל כוח נתן כינוי. לרוח, לגשם ,לאש ועוד. באותו הרגע אלוהים נולד ומאז הוא מתקיים באמונתו של האדם.